צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ, בָּרְכוּ אֱמוּנַי. שָׂבַעְנוּ
וְהוֹתַרְנוּ כִּדְבַר יְיָ.
הַזַּן אֶת עוֹלָמוֹ, רוֹעֵנוּ אָבִינוּ, אָכַלְנוּ אֶת לַחֲמוֹ, וְיֵינוֹ
שָׁתִינוּ, עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ, וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ, אָמַרְנוּ
וְעָנִינוּ,
אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ,
בְּשִּׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאֱלֹהֵינוּ, עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה
טוֹבָה שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ. מָזוֹן וְצֵדָה הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ,
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ, וֶאֱמֶת יְיָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ,
רַחֵם בְּחַסְדֶךָ עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ, עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן
כְּבוֹדֶךָ, זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ, בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבֹא
וְיִגְאָלֵנוּ, רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ,
השיר מקביל
בתוכנו לברכת המזון.
הבית ה – 1
"הזן את עולמו" מכוון כנגד הברכה ה – 1 "הזן את העולם"
הבית ה – 2
"בשיר וקול תודה" מכוון כנגד הברכה ה – 2 "נודה לך"
הבית ה – 3
"רחם בחסדך" מכוון כנגד הברכה ה – 3 "רחם נא"
הבית ה – 4
"יבנה המקדש" מכוון כנגד הברכה ה – 4 "ובנה ירושלים"
המחבר ראה לנגד עיניו את ירושלים בתקופת בית שני.
ירושלים אז עמדה כמעט ריקה מאדם עד שעלה נחמיה מבבל ובנה בה את חומת ירושלים – זאת
עשרות שנים לאחר עליית מייסדי המקדש. אחר בנית החומה נחמיה הטיל גורלות בעם כדי לחייב
אנשים מכל משפחה ומכל עיר לשבת בירושלים כדי להפוך אותה לעיר גדולה ומאוכלסת.
על כן, המחבר כתב תחילה: 'יבנה המקדש' ורק אחר כך 'עיר
ציון תמלא'.
כלומר, המחבר סבר שכך תתפתח ירושלים לעתיד לבוא, אולם
במחבר הוסיף פן נוסף להתחדשות ירושלים שלא כבעבר וזו השירה: 'ושם נשיר שיר חדש
וברננה נעלה' – חז"ל אומרים שהתשועה הסופית תהיה גאולה אמיתית שאין אחריה שוב
שיעבוד (דהיינו גלות) ואז בני ישראל ישירו 'שיר חדש', והמחבר בשירו מתפלל לאותה
בניית ירושלים עם המקדש, אך הפעם תשועה נצחית בשיר וברננה.
הפזמון: יש
לברך את ה' החזק אשר אכלנו את השייך לו ואף הותרנו ממנו שכן
צוונו על
כך בתורה ("ואכלת ושבעת וברכת")
בית א': אכלנו את לחמו של ה' המפרנס את העולם, ומיינו
שתינו ועל כן נקדשו.
בית ב': בקול שיר והודיה נברך את ה' על ארץ ישראל הטובה
שהנחיל לאבותינו ועל המזון
שנתן לנו ובכך קיים את הבטחתו.
בית ג': בקשה מה' שירחם על עם ישראל ועל ירושלים וישלח
במהרה את משיח בן דוד.