השמעת השיר	מחבר השיר	ניתוח השיר	מילות השיר

שִׁמְרוּ שַׁבְּתוֹתַי, לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִזִּיו בִּרְכוֹתַי,

אֶל הַמְּנוּחָה כִּי בָּאתֶם,

וְלְּווּ עָלַי בָּנַי וְעִדְּנוּ מַעֲדַנַי,

שַׁבָּת הַיּוֹם לה':

לֶעָמֵל קִרְאוּ דְּרוֹר,

וְנָתַתִּי אֶת בִּרְכָתִי,

אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לַצְּרוֹר,

לְגַלּוֹת עַל יוֹם שִׂמְחָתִי,

בִּגְדֵי שֵׁשׁ עִם שָׁנִי,

וְהִתְבּוֹנְנוּ מִזְקֵנַי: שַׁבַּת הַיּוֹם, וּלְווּ עָלַי

מַהֲרוּ אֶת הַמָּנֶּה,

לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר,

וְחִשְׁבוּ עִם הַקּוֹנֶה,

לְשַׁלֵּם אָכוֹל וְהוֹתֵר,

בִּטְּחוּ אֱמוּנַי,

וּשְׁתוּ יֵין מִשְׁמַנַּי: שַׁבַּת הַיּוֹם, וּלְווּ עָלַי

הִנֵּה יוֹם גְּאֻלָּה,

יוֹם שַׁבָּת אִם תִּשְׁמְרוּ,

וֶהֱיִיתֶם לִי סְגֻלָּה,

לִינוּ וְאַחַר תַּעַבֹרוּ,

וְאָז תִּחְיוּ לְפָנַי,

וּתְמַלְּאוּ צְפוּנַי: שַׁבַּת הַיּוֹם, וּלְווּ עָלַי

חַזֵּק קִרְיָתִי,

אֵל אֱלֹקִים עֶלְיוֹן,

וְהָשֵׁב אֶת נְוָתִי,

בְּשִּׂמְחָה וּבְהִגָּיוֹן,

יְשׁוֹרְרוּ שָׁם רְנָנַי,

לְוִיַי וְכֹהֲנַי,

וְאָז תִּתְעַנַג עַל ה': שַׁבַּת הַיּוֹם, וּלְווּ עָלַי

חזרה לתחילת הדף

ניתוח השיר:

תוכן רעיוני

המחבר מתאר בשירו את יופייה של השבת היהודית, ואת התכנים המיוחדים שלה. בדבריו מדגיש המשורר את הביטחון בה' שצריך להיות לאדם, בהיותו סמוך ובטוח שהשבת תביא לו ברכה. אל לו לאדם, לשמשך, להסס מלקחת הלוואה לצורך הוצאות השבת, שכן, מובטח לו שה' יברך את ביתו וישלם לו, על הכנת מעדנים, 'בגדי שש', ושאר צורכי שבת בשפע. המשורר אומר כי אם ישמרו ישראל את השבת כהלכתה, יזכו להיקרא 'עם סגולה', ובזכות שמירת השבת תבוא הגאולה.

העונג העילאי ביותר שהאדם יכול לצפות לו בעולמו הוא, 'להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזה התענוג האמיתי, והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא' (מסילת ישרים, תחילת פרק א'). הנביא ישעיהו מבטיח לכל שומר שבת, שיזכה לעונג עילאי זה, באומרו: 'אם תשיב משבת רגלך... וקראת לשבת עוג... אז תתענג על ה'' (ישעיהו נ"ח, י"ד). המחבר רואה לנגד עיניו את תחושת העונג הזו מתממשת בחצרות המקדש, ומסיים את שירו במשאלה, לראות את ירושלים והמקדש בבנינם, ולזכות לשמוע את שירת הלויים בשבת במקדש. רק בעמוד אדם בחצרות ה', כשעיניו רואות כוהנים בעבודתם, ואוזניו שומות את הלויים בשירם ובזמרם, אז יזכה לאותה התעלות הממלאת את כל חדרי נשמתו ולתחושת העונג האמיתי, ככתוב: 'אז תתענג על ה''.

הסבר הבתים

המשורר מדבר כאן בשם ה'.

בית א': 'שמרו שבתותי... ועידנו מעדני, שבת היום לה'' – שמרו שבתותי, שבזכותה תהיו יונקים לשובע מזיו ברכותיי שאשפיע עליכם, כשתבוא השבת יום המנוחה, ואם אין לכם די לצורכי השבת לוו בני ובטחו בי שעני אפרע לכם, והתעדנו במיני מעדנים ותפנוקים, שהרי 'שבת היום לה'' (פסוק הלקוח משמות ט', כ"ה).

בית ב': 'לעמל קראו דרור... והתבוננו מזקני, שבת היום לה'' – קראו דרור ונופש בשבת לעמלים בעבודתם, ואז אשפיע עליכם משפע ברכותיי .

'אישה אל אחותה לצרור': אפשר והכוונה לברכה הקשורה לחברתה ללא מרווח זמן ביניהם ואפשר שתלכנה הנשים זו לזו לבושות בגדים נאים ותרבנה שמחה בחבורתן.

'בגדי שש עם שני': כדי לפרסם לכל שהשבת הוא יום שמחתי, תלבשו בגדי צמר עם בגדי פשתן יפים או ממש בגדים צבועים בצבעי תולעת השני.

תתבוננו בדרכי החכמים שחייבו לעשות כן, שאמרו חז"ל: 'לא יהא מלבוש של שבת כמלבוש של חול' (שבת, קי"ג).

בית ג': 'מהרו את המנה... ושתו יין משמני, שבת היום לה'' – מהרו להכין את סעודת שבת מלכה או לחילופין מהרו להביא את הכסף לקניות השבת להתקין סעודה משובחת כסעודתה של אסתר.

הקונה – כינוי של ה'. עשו חשבון עם ה' אדון העולם ששילם את הוצאות סעודות השבת , ביטחו בי נאמני ישראל שאפרע לכם הכל ושתו יין משובח וטוב שהרי שבת היום לה'.

בית ד': 'הנה יום גאולה... ותמלאו צפוני, שבת היום לה'' – הנה קרב ובא יום הגאולה אם תשמרו כהלכתו את יום השבת ואז תהיו לי לעם סגולה, כשתשמרו שבת כהלכה תהיה לכם הגלות, המכונה לילה, משכן ארעי בלבד, ואחר כך תעברו לארץ ישראל, ואז תחיו שם לפני לעד ותתמלאו מהטוב הצפון ומוכן עבורכם, בזכות שמירת השבת שהוא לה'.

בית ה': 'חזק קריתי... אז תתענג על ה', שבת היום לה'' – 'חזק קריתי', היא ירושלים המכונה 'קריה נאמנה' (ישעיהו א', כ"א), 'והשב את נותי', מעון בית המקדש קרוי נוה, ככתוב (שמות ט"ו, י"ג): 'נהלת בעזך אל נוה קדשך', 'בשמחה ובהגיון', זוהי הנגינה שהלויים מנגנים בכלי השיר והניגון ככתוב (תהילים צ"ב, ד'): 'עלי הגיון בכינור', ושם ישוררו שירים הלויים והכוהנים, וישאל יתענגו אז על ה' ביום שכולו שבת לה'.

חזרה לתחילת הדף

מחבר השיר:

ר' שלמה איבן גבירול

מגדולי המשוררים והפילוסופים העבריים בספרד, נולד במאטקה בשנת

בתשפ"א (1021). על אביו איננו יודעים דבר אלא שמוצאו מקורדובה ומסתבר כי מת עליו בעודנו נער ואמו מתה עליו עוד קודם.

כשרונותיו המרובים שנתנו בו אותותיהם בעודנו צעיר ביותר משכו אליו עיני שרים ונדיבים שרצו להתכבד בו.

גדול היה כוחו בלשון ובשירה ונמצאים בידינו שירים שחיברם בהיותו בן 16 שנה, נטייתו לעיון קרבה אותו לפילוסופיה והשיג בה מעמד חשוב.

בעל נפש עדינה שאינה יודעת משא פנים, מבט חודר גילה לו את האמת העירומה ותסיסה תמידית לא נתנה לו מנוח.

הוא שיבח את מיטיביו וגינה את אלה הראויים לגינוי אבל לפרקים הפך את רוחו ומקל נועם היה למקל חובלים וידידיו נעשו לו אויבים.

עוד בימי נעוריו בא לסרקוסטה , כנראה ללמוד וללמד אך רוחו הסוערת ליוותה גם לשם וסכסוכים שונים ומריבות עם ממתנגדים אילצוהו לצאת משם.

רוח דיכאון פרס את כנפיו על המשורר ומחלה קשה,כניריה שחפת, תתבע בו את חותמה הוא מת ערירי ומר נפש.

בשנת ה'תת"י 1050 ערך כשהוא כבן 30 העם מצא באישיותו של גבירול מקום להתגדר בו ולקישור לראשו כתרי אגדה. מסופר כי תוגר אחד נתקנא בחכמתו של גבירול והרגו את גופתו קבר בגנו סמוך לעץ תאנה חנטה התאנה קודם זמנה והבשילה תאנים שלא ראתה כמותן העין תמה העולם על כך והדבר הגיע לאוזני המלך שאלו את התוגר מה עניין תאנה זו ולמה נשתנתה מכל תאנה ,ולא הגיד, רק אחרי עינויים שעינהו המלך גילה את הסוד כי החכם אבן גבירול הקבור בגנו הוא המבכר את הפרות וחכמתו מיפה אותם.

דמיון העם עוד יצר אגדות רבות וכמו כן עשה את גבירול גם בעל מופת

על כל פנים משורר גדל היה האיש והוגה דעות נכבד ואין רבים כמותו.

חזרה לתחילת הדף

השמעת השיר

חזרה לתחילת הדף