מְנוּחָה וְשִׂמְחָה אוֹר לַיְּהוּדִים.
יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם מַחְמַדִּים.
שׁוֹמְרָיו וְזוֹכְרַיו הֵמָּה מְעִידִים.
כִּי לְשִׁשָּׁה כֹּל בְּרוּאִים וְעוֹמְדִים.
שְׁמֵי שָׁמַיִם אֶרֶץ וְיָמִים.
כָּל צְבָא מָרוֹם גְּבוֹהִים וְרָמִים.
תַּנִּין וְאָדָם וְחַיַּת רְאֵמִים.
כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים.
הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר לְעַם סְגֻלָּתוֹ.
שָׁמוּר לְקַדְּשׁוֹ מְבוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ.
שַׁבַּת קֹדֶשׁ יוֹם חֶמְדָּתוֹ.
כִּי בּוֹ שַׁבָּת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ.
בְּמִצְוַת שַׁבָּת אֵל יַחֲלִיצָך.
קוּם קָרָא אֵלָיו יָחִישׁ לְאַמֶּצְךָ.
נִשְׁמַת כָּל חַי וְגַם נַעֲרִיצְךָ.
אֱכוֹל בְּשִּׂמְחָה כִּי כְּבָר רָצָך.
בְּמִשְׁנֶה לֶחֶם וְקִדּוּשׁ
רַבָּה.
בְּרֹב מַטְעַמִּים וְרוּחַ נְדִיבָה.
יִזְכּוּ לְרָב טוּב הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ.
בְּבִיאַת גּוֹאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
ניתוח השיר:
תוכן רעיוני
השבת היא יום שמחה ושירה."מנוחה ושמחה
אור ליהודים יום שבתון יום מחמדים". על השמחה בעבודת ה' נצטווינו בתורה ומי
שאינו מקיים את המצוות בשמחה אזי מופנית כלפיו תרעומת: 'תחת אשר לא עבדת את ה'
אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויבך' (דברים כ"ח, מ"ז).
השבת הוא היום בו האדם מביא לידי ביטוי את מצוות השמחה
בני ה' יותר משאר ימות השבוע. ביום זה האדם מביע את שמחתו על כל אשר עשה ה' עימו
בששת ימי בראשית, ואילו היום השיעי – שהוא שביעית מימי חייו של האדם – מוקדש
לעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.
שמחה זו מוצאת את ביטויה במקדש בעת הקרבת קורבנות השבת.
במהלך השבוע, בעת הקרבת קורבנות התמיד, תקעו במקדש 21
תקיעות חצוצרות בלבד ואילו בשבת הוסיפו 9 תקיעות עם הקרבת קורבן מוסך של שבת, זאת כדי
לקיים את מצוות התורה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" (דברים י', י'). חז"ל
דורשים בספרי: "יום שמחתכם – אלו שבתות", ללמדנו שהשבת נועדה להבעת שמחה
לפני ה'.
הרמב"ם, בסוף הלכות לולב כותב: "השמחה שישמח
האדם בעשיית המצווה, ובאהבת האל שציווה בהן (המצוות) – עבודה גדולה היא..." –
ככל המצוות בתורה כך גם מצוות השמחה אינה ענין במחשבה בלבד אלא מצווה שיש בה ביטוי
מעשי – השירה והניגון. מכאן שאנו מצווים לשמוח בזמן קיום המצוות, ובמיוחד בשבת בה
נאמר במפורש: 'וביום שמחתכם'. הפיוט מגלם בתוכו את השמחה שיש לעבוד בה את ה',
ובמיוחד שמחת השבת דרך הקידוש, הסעודה, התפילה, המנוחה וכך נזכה לגאולה.
הסבר הבתים
בית א': 'מנוחה... כל ברואים ועומדים' – יום השבת הוא
היום אותו כולם חומדים, רוצים,
שכן כולו יום מנוחה ושמחה. שומרי השבת מעידים עליה בעזרת
הקידוש על היין ובשמירתם
על השבת הם מצהירים כי הכל נברא בשישה ימים, והרי הפרוט
בבית הבא:
בית ב': 'שמי שמים... צור העולמים' – והנה פרוט הבריאה:
'שמי שמים ארץ וימים'
– שמים ארץ וים
'כל צבא מרום' – שמש, ירח וכוכבים
'תנין' – התנינים הגדולים שהם הגדולים בדגי הים
'ואדם' – שהוא החזק ביצורי היבשה
'וחית ראמים' – הראם הוא החזק בחיות המדבר, על פי האגדה
'כי היה ה' צור העולמים' – פסוק הלקוח מישעיהו כ"ו,
ד': בה' ראוי לבטוח כי הוא חוזקו של עולם.
בית ג': עם הסגולה שהוא עם ישראל (שמות י"ט, ה':
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי
והייתם לי
סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ") נצטווה על ידי ה' לשמור את
השבת מכניסתה ועד צאתה.
שבת הוא היום
האהוב על ה' לפי שבו פסק מכל מלאכת הבריאה.
בית ד': במצוות שבת ה' יחזק אותך, עמוד והתפלל וה' ימהר לחזק
אותך. ומה תתפלל? 'נשמת כל חי', 'נעריצך'
(קדושת מוסף) ואחר כך תסעד בשמחה כי רצה ה' בתפילתך.
בית ה': הסעודה תהיה בלחם משנה וקידוש של יום, בהרבה
מיני מאכלות וברוח נדיבה כלומר, בלב
פתוח לתת גם לעניים לאכול. אלה אשר יתענגו על השבת יזכו
לטובה מרובה בעולם הזה ואף יזכו לראות
בבוא המשיח ולחיי העולם הבא.
חזרה לתחילת הדף
מחבר השיר:
ר' משה בר קלונימוס
ר' משה קלונימוס חי
במאה העשירית בצפון איטליה. הוא בן למשפחת קלונימוס, משפחה אשר לבניה חלק חשוב
ביצירה הרוחנית בצפון איטליה ובאשכנז. ממנה צמחו פייטנים, מחברי ספרי הלכה וראשי
חסידות. בני המשפחה העמידו מנהיגים לקהילות צפון איטליה ואשכנז במשך מאות שנים.
ישנה מסורת לפיה נשאו והעבירו את תורת הסוד האשכנזית מדור לדור.
אביו של ר' משה, ר'
משולם קלונימוס, חיבר את תפילת "ונתנה תוקף", שנכנסה למחזור תפילות יום
הכיפורים בנוסח אשכנז.
ר' משה עצמו היה
פייטן פורה, ופיוטיו הושפעו מהפיוטים הארץ-ישראליים.
