|
|
|||
מחבר השיר
|
ניתוח
השיר
|
||
בית א:
דְּרוֹר יִקְרָא
לְבֵן עִם בַּת.
וְיִנְצָרְכֶם
כְּמוֹ בָבַת.
נְעִים שִׁמְכֶם
וְלֹא יֻשְׁבַּת.
שְׁבוּ נוּחוּ
בְּיוֹם שַׁבָּת:
בית ב:
דְּרוֹשׁ נָוִי
וְאוּלַמִי.
וְאוֹת יֶשַׁע
עֲשֵׂה עִמִּי.
נְטַע שׂוֹרֵק
בְּתוֹךְ כַּרְמִי.
שְׁעֵה שַׁוְעַת
בְּנֵי עַּמִּי:
בית ג:
דְּרוֹךְ פּוּרָה
בְּתוֹךְ בָּצְרָה.
וְגַם אֱדוֹם אֲשֶׁר
גָּבְרָה.
נְתוֹץ צָרַי בְּאַף
וְעֶבְרָה.
שְׁמַע קוֹלִי
בְּיוֹם אֶקְרָא:
בית ד:
אֱלֹהִים תֵּן
בַּמִּדְבָּר הַר.
הֲדַס שִׁטָּה
בְּרוֹשׁ תִּדְהָר.
וְלַמַזְהִיר וְלַנִּזְהָר.
שְׁלוֹמִים תֵּן
כְּמֵי נָהָר:
בית ה:
הֲדוֹךְ קָמַי חַי
אֵל קַנָּא.
בְּמוֹג לֵבָב
וּבִמְגִנָּה.
וְנַרְחִיב פֶּה
וּנְמַלֶּאנָה.
לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ
רִנָּה:
בית ו:
דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ.
וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ.
נְצֹר מִצְוַת אֱלֹהֶיךָ.
שְׁמֹר שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ:
הרעיון
המרכזי :
יום השבת הוא
יום לחשבון נפש של הגאולה, המשורר מבקש
מהקב"ה
להגן על עם ישראל,להשמיד את עריציהם האכזריים
ולהביא שלום
וגאולה,כדי שהוא יוכל לשמוח בלב שקט ולשיר תהילה.
דרור יקרא- השבת היא היום בו זוכה האדם לחופש מן החול
ומעבודת ימי החול,
אך נראה יותר
שהמשורר רומז לגאולה שבה יפדה עם ישראל כולו,(אנשים ונשים).
כמו בבת- ה' ישמור על עמו היטב כדרך שאדם שומר על אישון
עינו.
נעים שמכם- ינעים האל את שמו ההולך למרחוק של השומר שבת
שלא ייפסק (לא
יושבת), אלא ילך ויגדל.
שבו ונוחו
ביום שבת- כגמול וכתנאי על
קיום חוקי האל ושמירת השבת.
דרוש נוי
ואולמי- זכור לטובה את בית
המקדש והאולם לבנותם במהרה.
ואות ישע
עשה עמי- והושיענו בישועה
גלויה שיראו כולם שהושעת אותנו.
נטע שורק
בתוך כרמי- עם ישראל נמשל לכרם
(ישעיהו ה') והמשורר מבקש
מהאל להצמיח
זמורת גפן משובחת, מובחרת בקרב כרמו-עמו, כנראה זהו
רמז למלך
המשיח שהוא נטע בכרם ה', שיגאל את עם ישראל (בזכות שמירת השבת).
שעה שוועת
בני עמי- פנה והאזן לצעקת עם
ישראל.
דרוך פורה
בתוך בצרה- הניצחון המיוחל על
האויבים האדומים מתואר
כדריכת הענבים
בגת- (פורה)(עפ"י ישעיהו ס"ג, ג') כלומר רמוס את
בני אדום בתוך
העיר בצרה כדרך שדורכים על ענבים בגת.
וגם בבל
אשר גברה- וגם את אנשי בבל
שהתחזקו לשעבדנו רמוס
כדרך שעשית
לבני אדום.
נתץ צרי באף
ועברה- תכתוש צרינו באימה
ובכעס.
שמע קולי
ביום אקרא- שמע ה' קולי ביום
אקרא אליך.
אלוהים תן
במדבר הר\הדס שיטה ברוש תדהר-
הדרך שניבאו הנביאים
על פריחה ביום
הגאולה. המשורר מבקש מהאל:
אלוהים, הצמח
נא בהרי המדבר את האילנות: הדס,שיטה,ברוש ותדהר
לרווחתם של
העולים מהגלות לארץ ישראל, שיוכלו ישראל לשבת בצלם
בדרכם
לארץ.(ישעיהו מ"א, י"ט: "אתן במדבר ארז שיטה והדס...ברוש
תדהר").
ולמזהיר
ולנזהר- למזהיר אחרים על שמירת
השבת ולנזהר בשמירתה בעצמו.
שלומים תן
כימי נהר- השפע עליהם שלווה
ושלום כמי נהר המושך והולך.
הדוך קמי
אל קנא- באל המקנא והנוקם
בשונאיו, כתוש את שונאי.
במוג לבב
ובמגינה- על ידי שתגרום להם
המסת הלב מפחד ושברון לב.
ונרחיב פה
ונמלאנה \לשוננו לך רינה-
ואזי, נפתח את פינו כדרך ששרה
חנה "רחב
פי על אויבי" (שמ"א ב', א'), הפה מתרחב משמחה להלל את ה'
ונרנן לך
בשירות ותשבחות.
דעה חכמה
לנפשך- ואתה עם ישראל, למד
היום תורת ה', לנפשך,
ששבת הוא הזמן
להתעסק בתורה לפי שהשבת היא בת זוגה
של התורה (כמובא בטור או"ח סימן
ר"צ).
והיא כתר
לראשך- והיא תהיה נזר ועטרה
לראשך.
נצור מצוות
קדושיך\שמור שבת קודשך- שמור
את מצוות ה', קדוש ישראל.
רבינו
אדונים הלוי בן לבראט, המכונה "דונש".
שמו חתום
בפיוט באקרוסטיכון של ארבע מחרוזות [6,3,2,1].
הרב נולד בשנת
ד"א תר"פ ( c.e990 –920) בעיר בגדאד שם חי את מרבית חייו,
הוא חונך בעיר פאס שבמרוקו אך ידוע ששהה
בעיר קורדובה שבספרד במחיצת
רבי חסדאי אבן שפרוט וחברו רבי מנחם בן
סרוק ועל-כן ניתן להכלילו בין חכמי ספרד.
היה תלמידו
(ויש הטוענים אחיינו או נכדו) של הרב סעדיה גאון
[בפיוט –
"דורש חכמות" כתב עליו, "סעדיה בן יוסף זקיני, החושף צפונות, האוסף
פני מוסרים..."]
רש"י
והאבן – עזרא מביאים אותו תכופות בפירושם לתורה.
רבי דונש בן
לבראט היה רב, דיין ומשורר אך את עיקר פרסומו קיבל כבלשן וכחוקר הלשון העברית.
לדוגמא – למרות חברותו עם רבי מנחם בן סרוק הרי שביקר בחריפות את ספרו
"מחברת", בספר מיוחד שנקרא "תשובות" ובו מאתיים השגות על
ה"מחברת".