בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה
לְנַפְשֵׁנוּ פִּדְיוֹן / מִשְּׁאֵת וַאֲנָחָה
וְהוּא יִדְרשׁ לְצִיּוֹן / עִיר הַנִּדָּחָה
עַד-אָנָה תּוּגְיוֹן / נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת/ לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת / מֶלֶךְ עוֹלָמִים
אֶת-עַמוֹ לִשְׁבֹּת / אִזֵּן בַּנְּעִימִים
בְּמַאֲכָלוֹת עֲרֵבוֹת / בְּמִינֵי מַטְעַמִים
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד / זֶבַח מִשְׁפָּחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
וְאַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֶה / לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל
מֵאֵת כָּל סוֹכֶה / שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה / בָּהָר וּבַשָׁפֶל
נַחֲלָה וּמְנוּחָה / כַּשֶׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
כָּל-שׁוֹמֵר שַׁבָּת / כַּדָּת מֵחֲלָלוֹ
הֵן הַכְשֶׁר חִבַּת / קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ
וְאִם יֵצֵא חוֹבַת / הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ
לְאֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ / מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
חֶמְדַּת הַיָּמִים / קְרָאוֹ אֵלִי צוּר
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים / אִם-יִהְיֶה נָצוּר
כֶּתֶר הִלּוֹמִים / עַל-רֹאשָׁם יָצוּר
צוּר הָעוֹלָמִים / רוּחוֹ בָּם נָחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
זָכוֹר אֶת-יוֹם ה/שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
קַרְנוֹ כִּי גָּבְהָה / נֵזֶר עַל-רֹאשׁוֹ
עַל-כֵּן יִתֵּן ה/-אָדָם לְנַפְשׁוֹ
עֹנֶג וְגַם-שִׂמְחָה / בָּהֶם לוֹ לְמָשְׁחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם / שַׁבָּת הַמַּלְכָּה
אֶל-תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם / לְהָנִיחַ בְּרָכָה
בְּכָל-מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם / לֹא תַּעֲשׂוּ מְלָאכָה
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם / עֶבֶד וְגַם-שִׁפְחָה
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת /לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה
עַל-מַחֲבַת
ניתוח השיר:
תוכן
רעיוני
השבת היא
הנותנת פדות לנפשנו מכל המצוקות. הציווי לשומרה ניתנה לגברים ולנשים כאחד, ועבור
שמירתה אנו מקבלים שכר כפול במשך כל השבוע ומעין כתר יהיה עטור על ראשינו ונשמה
יתרה תשכון בתוכנו.
המקיים את
השבת כהלכתו יחשב לו כאילו הקריב מנחת מחבת בבית המקדש.
הסבר
הבתים
פזמון:
'השומר שבת... כמנחה על מחבת' – ה' יהיה מרוצה בכל שומרי השבת, בין זכרים ובין
נקבות, כמו שהוא מרוצה במנחת מחבת שמביאים לו.
בית א':
'ברוך אל עליון...נפש נאנחה' – ברוך ה' אשר נתן לנו יום מנוחה, השבת פודה את נפשנו
מצרותיה ומצערה של הנפש. ה' יגאל את ירושלים שהיא עתה כגרושה. עד מתי תצטער נפשו
של המתייסר על החורבן?
בית ב':
'רוכב כערבות... זבח משפחה' – פניה אל ה' המכונה רוכב ערבות, השוכן במרומים, אשר
השמיע לעמו לשבות בשבת בנעימות, ולענגו בתענוגים במאכלים ערבים ובמיני מטעמים
ולכבדו במלבושים נאים ומכובדים כפי שנוהגים בעת שמחת המשפחה.
בית ג':
'ואשרי כל חוכה... כשמש לו זרחה' – יש אומרים: אשרי כל המחכה והצופה לקבל שכר כפול
עבור שמירת השבת ויש אומרים: אשרי מי שמוציא הוצאות שבת והקב"ה ישלח לו
כפליים בהוצאותיו. מאת ה' הרואה
(סכה בארמית פירושו רואה) כל ואינו נראה, שהוא שוכן בערפל, בין העננים, וה' יזכה
אותו בקניינים ללא שיעור בכל מקום,
והוא על פי הגמרא בשבת קי"ח עמוד א, כ: 'כל המענג את השבת נותנין לו
נחלה בלי מצרים'.
כאותה
נחלה ומנוחה שהובטחה ליעקב , שנאמר בו בבראשית ל"ב, ל"ב: 'ויזרח לו
השמש'.
בית ד: 'כל שומר שבת... מנחה היא שלוחה' – כל שומר את השבת כדין, ונזהר
מלחלל אותה, אותו אדם מסוגל לקבל מה שה' קוצב לו לכל השבוע, ואם קיים מצוות יום
השבת – אשרי לו, וקיומו של השבת נחשב לו כמנחה השלוחה לה', שהוא אדון מחוללו.
בית ה': 'חמדת הימים... רוחו בם נחה' - ה' קבע את השבת ליום הנחמד מכל
הימים, ואשריהם ישראל אם ישמרו את השבת כהלכתו שאז כתר נאה יצור ה' לראשם ויעטרם
בו. לה', שהוא צור העולמים, תהיה נחת רוח מהם.
בית ו': 'זכור את יום השבת... בהם לו למשחה' – הזוכר לקדש את יום השבת
תתנשא עליו הוד קדושתו שהיא הנשמה היתרה, ותהיה כעטרה ונזר על ראשו, לפיכך יענג
האדם עצמו וישמח ביום השבת להתגדל בה, כמו שנאמר בשמות כ"ט, כ"ט: 'ובגדי
הקודש אשר לאהרון יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם',
ורש"י מפרש 'למשחה' – להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה.
בית ז': 'קודש היא לכם... עבד וגם שפחה' – יום קדוש תהא לכם 'שבת המלכה'
כי היא תביא עליכם שפע ברכה הביתה לכל ימות השבוע, ולכן בכל מושבותיכם, כל מקום בו
אתם מצויים, אל תעשו מלאכה בשבת, בנים ובנות, עבדים ושפחות מצווים על שמירתה. 'בכל
מושבותיכם' רומז לציווי בויקרא כ"ג, ג: 'ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי
שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם'.
חזרה לתחילת הדף
מחבר השיר:
ר' ברוך בר שמואל ממגנצא:
מגדולי
הפוסקים ומחשובי הפייטנים באשכנז. נולד בראשית המאה העשירית ואפשר שמוצאו מצרפת.
שימש דיין במגנצא הרבה שנים ושמו נזכר בין שמות חכמים אחרים בתקנות שתוקנו בדורו
באשכנז.
חוץ
משאלות ותשובות שהריץ לבני דורו, ידוע 'ספר החכמה' שלו, שהכיל פסוקים ופרושים,
והספר נזכר בספרות הפוסקים. כמו כן, הוא חיבר תוספות לכמה ממסכתות התלמוד, ויש
המייחסים לו את התוספת שלנו למסכת סוטה. שלושים ושלושה מפיוטיו נודעים לנו, ומסתבר
שהיה שליח ציבור וחיבר רוב פיוטיו לעצמו.
היו לו
שני בנים: האחד – ר' שמואל מבונבורק (במברג), שהיה גדול בתורה, פייטן ונזכר בספרי
הפוסקים והאחר – ר' יעקב.
ר' ברוך
האריך ימים; בשנת תתק"פ (1220) עוד השתתף בועד הרבנים שבמגנצא שתוקנו בו
תקנות שונות ובשנת תתקפ"א (1121) נפטר לעולמו.
השמעת השיר
