אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, . בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כָּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.
וְאַחֲרֵי כִּכְלּוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.
וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאֲרָה.
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה.
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַּכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.
בְּלִי עֶרֶךְ בְּלִי דִּמְיוֹן, בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה.
בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פֵּרוּד, גְּדוֹל כֹּחַ וּגְבוּרָה.
וְהוּא אֱלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם צָרָה.
וְהוּא נִסִּי וּמָנֻסִּי, מְנַת כּוֹסִי בְּיּוֹם אֶקְרָא.
וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא, וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה.
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָהּ.
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, אֲדוֹנַי לִי וְלֹא אִירָא.
בְּמִקְדָּשׁוֹ תָּגֶל נַפְשִׁי משיחנו ישלח מהרה
וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְּשִׁי, אמן אמן שם הנורא.
עיקרו של פיוט הוא גדולת האל והביטחון בהשגחתו על הבריאה השיר כולו משבח,
מפאר ומהלל את הקב"ה .
הסבר הבתים:
גם אם הכל יכלה הקב"ה יישאר ויהיה המלך היחיד ,מלך העולם.
הקב"ה מכונה "נורא" –"ושמי נורא בגויים".
אין להקב"ה שני שאפשר להשוותו להקב"ה או לחברו לה' .
הקב"ה ללא קץ והוא תמיד קיים, נצחי.
אין יכלת לאמוד את גדולתו של הקב"ה ואת ערכו וחשיבותו.
ואין יכלת לדמות להקב"ה, להשוות דבר כל שהוא אליו.
הקב"ה הוא שלם ומושלם ואינו משתנה ,הקב"ה הוא שלם ואינו
מתחלק(אין שתי אלוהויות או יותר).
הקב"ה הוא כמו צור שהוא דבר חזק והוא קובע כל מה שקורה ועתיד לקרות.
רבי
שלמה אבן גבירול:
בתשפ"א (1021).
על אביו איננו יודעים דבר אלא שמוצאו
מקורדובה ומסתבר כי מת עליו בעודנו נער ואמו מתה עליו עוד קודם.
כשרונותיו
המרובים שנתנו בו אותותיהם בעודנו צעיר ביותר משכו אליו עיני שרים ונדיבים שרצו
להתכבד בו.
גדול היה כוחו
בלשון ובשירה ונמצאים בידינו שירים שחיברם בהיותו בן 16 שנה, נטייתו לעיון קרבה
אותו לפילוסופיה והשיג בה מעמד חשוב.
בעל נפש עדינה
שאינה יודעת משא פנים, מבט חודר גילה לו את האמת העירומה ותסיסה תמידית לא נתנה לו
מנוח.
הוא שיבח את
מיטיביו וגינה את אלה הראויים לגינוי אבל לפרקים הפך את רוחו ומקל נועם היה למקל
חובלים וידידיו נעשו לו אויבים.
עוד בימי
נעוריו בא לסרקוסטה , כנראה ללמוד וללמד אך רוחו הסוערת ליוותה גם לשם וסכסוכים
שונים ומריבות עם ממתנגדים אילצוהו לצאת משם.
רוח דיכאון
פרס את כנפיו על המשורר ומחלה קשה,כניריה שחפת, תתבע בו את חותמה הוא מת ערירי ומר
נפש.
בשנת
ה'תת"י 1050 ערך כשהוא כבן 30 העם מצא באישיותו של גבירול מקום להתגדר בו
ולקישור לראשו כתרי אגדה. מסופר כי תוגר אחד נתקנא בחכמתו של גבירול והרגו את
גופתו קבר בגנו סמוך לעץ תאנה חנטה התאנה קודם זמנה והבשילה תאנים שלא ראתה כמותן
העין תמה העולם על כך והדבר הגיע לאוזני המלך שאלו את התוגר מה עניין תאנה זו ולמה
נשתנתה מכל תאנה ,ולא הגיד, רק אחרי עינויים שעינהו המלך גילה את הסוד כי החכם אבן
גבירול הקבור בגנו הוא המבכר את הפרות וחכמתו מיפה אותם.
דמיון העם עוד
יצר אגדות רבות וכמו כן עשה את גבירול גם בעל מופת
על כל פנים
משורר גדל היה האיש והוגה דעות נכבד ואין רבים כמותו.
יש המייחסים אותו לאבן גבירול ויש
המייחסים אותו לר' שרירא גאון (ואחרים מייחסים אותו למשורר קדמון שחי לפני האי
שרירא)