|
|
|||
|
מילות השיר |
מחבר השיר
|
||
חַד גַּדְיָא . חַד
גַּדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזִי . חַד
גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא . :
וְאָתָא שׁוּנְרָא . וְאָכְלָה
לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי
זוּזִי חַד גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא . :
וְאָתָא לְכַלְבָּא . וְנָשַׁךְ
לַשּׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִּין
אַבָּא בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַּדְיָא
. חַד גַּדְיָא . :
וְאָתָא חוּטְרָא . וְהִכָּה
לְכַלְבָּא . דְנָשַׁך
לַשּׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה לְגַדְיָא .
דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי
זוּזִי . חַד גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא .
:
וְאָתָא נוֹרָא . וְשָׂרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לְכַלְבָּא . דְנָשַׁך
לַשּׁוּנְרָא
. דְּאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִּין
אַבָּא בִּתְרֵי
זוּזִי . חַד גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא
. :
וְאָתָא מַיָּא . וּכְבָא
לְנוֹרָא . דְּשָׁרַף לְחוּטְרָא . דְהִכָּה
לְכַלְבָּא . דְנָשַׁך לַשּׁוּנְרָא .
דְּאָכְלָה לְגַדְיָא .
דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזִי . חַד
גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא .
וְאָתָא תוֹרָא . וְשָׁתָה
לְמַיָא . דְּכָבָה לְנוֹרָא . דְּשָׁרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לַכַּלְבָּה .
דְנָשַׁך לַשּׁוּנְרָא .
דְּאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא
בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַּדְיָא .
חַג גַּדְיָא .
וְאָתָא הַשּׁוֹחֵט . וְשֶׁחַט
לְתוֹרָא . דְּשָׁתָה לְמַיָא .
דְּכָבָה לְנוֹרָא . דְּשָׁרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה
לְכַלְבָּא . דְנָשַׁך לַשּׁוּנְרָא .
דְּאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא
בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַּדְיָא . חַד
גַּדְיָא .
וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת .
וְשֶׁחַט לַשּׁוֹחֵט דְּשָׁחַט לְתוֹרָא .
דְּשָׁתָה לְמַיָא . דְּכָבָה לְנוֹרָא .
דְּשָׁרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לְכַלְבָּא .
דְנָשַׁך לַשּׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא
בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַּדְיָא . חַד
גַּדְיָא .
וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת .
וְשֶׁחַט לַשּׁוֹחֵט דְּשָׁחַט לְתוֹרָא .
דְּשָׁתָה לְמַיָא . דְּכָבָה לְנוֹרָא .
דְּשָׁרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לְכַלְבָּא .
דְנָשַׁך לַשּׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה
לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי
זוּזִי . חַד גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא .
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא . וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת .
דְּשָׁחַט לַשּׁוֹחֵט . דְּשָׁחַט
לְתוֹרָא . דְּשָׁתָה
לְמַיָא . דְּכָבָא לְנוֹרָא דְּשָׁרַף
לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לְכַלְבָּא .
דְנָשַׁך לְשׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה
לְגַדְיָא . דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי
תוכן
רעיוני:
מוצא הפיוט
בתקופת ימי הביניים, הצורה הקלילה והמשעשעת שבו נועדו לעורר את הילדים לסיים את
הסדר בשמחה רבה.
עם זאת הרעיון
המרכזי של הפזמון עד לסיומו בביאת הגאולה השלמה מכנים לו ספק תוכן רציני.
הסבר הבתים:
חד גדיא. חד
גדיא, דזבין אבא בתרי זוזי"- גדי אחד שקנה אבא בשני דינרים.
"ואתא
שונרה , ואכלה לגדיא..."-
ובא החתול ואכל את הגדי.
"ואתא
כלבא , ונשך לשונרא..."-
ובא הכלב ואכל את החתול.
"ואתא
חוטרא , והכה לכלבא..."-
ובא המקל והכה את הכלב.
"ואתא
נורא , ושרף לחוטרא..."-
ובאה האש ושרפה את המקל.
"ואתא
מיא , וכבה לנורא..."-
ובאו המים וכבו את האש.
"ואתא
תורא , ושתה למיא..."-
ובא השור ושתה את המים .
"ואתא
לשוחט , ושחט לתורא..."-
ובא השוחט ושחט את השור.
"ואתא
מלאך המוות, ושחט לשוחט..."-
ובא מלאך המוות והרג את השוחט.
"ואתא
הקדוש ברוך הוא , ושחט למלאך המוות..."- ובא הקב"ה והרג את מלאך המוות והשמידו מהעולם.