מילות השיר
בְּמוֹצְאֵי יוֹם מְנוּחָה. הַמְצִיא לְעַמָּךְ רְוָחָה.
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה. וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה
יָאֲתָה לְךָ צוּרִי. לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי.
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי. אֲשֶׁר כָּרָה לִי שׁוּחָה
עֵת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל. לְמַלֵּט עַם אֲשֶׁר
שׁוֹאֵל.
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גּוֹאֵל. לְשֶׂה פְזוּרָה
נִדָּחָה.
קְרָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה. אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה.
יְהִי הַשָּׁבוּעַ הַבָּא. לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה:
יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה.
וְיִשָׁמַע בְּבַית זֶה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה:
חָזָק יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ. אַמִּיץ יַעֲשֶׂה
בַּקָּשָׁתֵנוּ.
וְהוּא יִשְלַח בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. בְּרָכָה
וְהַצְלָחָה.
בְּמוֹצָאֵי יוֹם גִּילָה. שִׁמְךָ נוֹרָא עֲלִילָה.
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְעַם סְגֻלָּה. רֶוַח שָׂשׂוֹן
וַהֲנָחָה
קוֹל צָהֳלָה וְרִנָּה. שְׂפָתֵינוּ אָז תְּרַנֵּנָה.
אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה
נָא.
ניתוח
השיר
הפיוט 'במוצאי יום מנוחה' עמוס בכינויים:
"תשבי" - הוא כינוי לאליהו- הנביא מבשר הגאולה, יש להוסיף
ולציין שהוא דמות מרכזית בפיוטים של מוצאי
- שבת.
"צורי" ,
"אל דגול מרבבה" , "אמיץ" , "שמך נורא עלילה" ,
"עם-נדבה" ,
"עם-סגולה" - אלו הם כינויים ושבחים לעם-ישראל.
כאן בא לידי ביטוי רעיון הגאולה, אליהו הנביא הוא
זה שיגאל את עם-ישראל.
הסבר הבתים:
"במוצאי יום מנוחה המציא לעמך רוחה"- המשורר מבקש/מתחנן/מתפלל לפני הקב"ה
שיעניק לעם-ישראל רווחה , נחת ושלום במוצאי יום שבת.
(הנפש דואבת בצאת השבת שנחשבת ליום - טוב).
"שלח תשבי לנאנחה ונסו יגון ואנחה"- נשאלת השאלה איך תביא לעמך רווחה? על-ידי זה
שתשלח את אליהו הנביא שהוא מבשר הגאולה , שלח אותו לבני-ישראל הם הנאנחים, ואז
ינוסו הצער והיגון.
"ואתה לך צורי לקבץ עם מפזרי מיד גוי אכזרי אשר
כרה לי שוחה"- כאן בא לידי ביטוי רעיון קיבוץ- הגלויות, יש כאן
בקשה לאחד את עם-ישראל מפניו של האויב האכזר אשר שם להם מכשול / בור בדרך.
כנראה שעם-ישראל היה שרוי באותה תקופה בגלות תחת ידיהם
של עמים זרים.
"עט דודים תעורר אל למלט עם אשר שואל"- הגיע השעה שעם-ישראל יצא לחופשי מהגלות הנוראה
המשולה לעיתים קרובות למחלה.
קיבוץ גלויות יביא לידי אחווה רעות ואהבה.
"ראות טובך בבוא גואל לשה פזורה נדחה"- בני-ישראל הם השה כלומר: הצאן . והקב"ה
הוא בד"כ הרועה את הצאן.
"קרא ישע לעם-נדבה אל דגול מרבבה"- הוא מבקש שיבקש/יתפלל/ יתחנן למען עם-ישראל
שמכונה עם-נדבה, ואת הקב"ה הוא משבח בכינוי 'אל דגול מרבבה'.
"יהי
השבוע הבא לישועה ולרוחה, יהי החודש הזה
כנבואת אבי חוזה"-
מביע תקווה ומשאלה לשבוע ולחודש שיבוא. יש כאן שימוש ב-
כ' הדימוי .
"וישמע בבית זה קול ששון וקול שימחה"- נבואה לאחרית הימים.
"חזק ימלא משאלותינו אמיץ יעשה בקשתנו"- תהייה התגשמות לתחינות ולבקשות שלנו.
"והוא
ישלח בכל מעשה ידינו ברכה והצלחה, במוצאי יום גילה שמך נורא עלילה" - שוב חזרה על אותו רעיון- במוצאי יום השבת נבורך בברכה
ובהצלחה בכל מעשי ידינו.
"שלח תשבי לעם סגולה רווח ששון והנחה קול צהלה ורנה
שפתינו אז תרננה"- צהלה
ורינה אלו הם מילים נרדפות .
אם תשלח את אליהו הנביא לגאול את עם-ישראל אז כולם יזמרו
"אנא בכוח ה' הושיע נא, אנא ה' הצליחה נא".
