|
|
|||
מילות השיר |
מחבר השיר
|
||
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי. לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית
תְּפִלָּתִי. וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ. מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר. חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי. אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי. וְטִמְּאוּ כָּל
הַשְּׁמָנִים.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים. נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
בְּנֵי בִּינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה. קָבְעוּ שִׁיר
וּרְנָנִים:
תוכן
רעיוני:
תוכן הפיוט בנוי על אירועים היסטוריים
שונים בחיי עם ישראל ועל הישועות שהעם זכה להם בימים ההם.
הסבר
הבתים:
בפיוט שש מחרוזות-כל מחרוזת מוקדשת
לתקופה מסוימת שמוזכרת.
המחרוזת הראשונה-
היא מעיין הקדמה של תודה להקב"ה "לך נאה לשבח", הקב"ה
בשבילנו הוא: "מעוז צור ישועתי" כלומר: מגן לישראל ומושיעם.
עיקר תקוותו
של המשורר היא התודה לעתיד לבוא ,שתוקרב לרגל חנוכת המזבח בעת הגאולה השלימה.
המחרוזת
השניה- מוקדשת לגלות מצריים.
המחרוזת השלישית-
לגלות בבל.
המחרוזת
הרביעית- לסיפור מגילת אסתר.
המחרוזת
החמישית- לסיפור חנוכה ,שהוא העניין במעמד הדלקת הנרות.
בנוסחים
מסוימים חסרה המחרוזת השישית –האחרונה.
יהודים בגולה
נהגו להשמיט מידי פעם ביטויים שהיה בהם חשש שמא ירגיזו את השלטונות, וכך עשו כנראה
גם למחרוזת השישית.
יסוד
הנקמה המצוי במחרוזת הראשונה –
"לעת תכין מטבח לצר המנבח" – הוא עיקרה של המחרוזת השישית מחרוזת זו
היא הד לכלל הגזרות והרדיפות שהתרחשו בזמן מסעי הצלב.