This text will be replaced


יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים


מילים:

יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתֶּךְ,
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי לַאלֹקיךָ,
שַׁבָּת לֹא תַּעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה,
כִּי כֹל עָשָׂה שֵׁשֶׁת יָמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:

רִאשׁוֹן הוּא לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ,
יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ,
עַל כֵּן כָּל אִישׁ בְּיֵינוֹ יְקַדֵּשׁ,
עַל שְׁתֵּי לֶחֶם יִבְצְעוּ תְּמִימִים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:

אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים שְׁתֵה מַמְתַּקִּים,
כִּי אֵל יִתֵּן לְכָל בּוֹ דְּבֵקִים,
בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ לֶחֶם חֻקִּים,
בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:

לֹא תְּחַסַר כָּל בּוֹ וְאָכַלְתָּ וְשָּׂבָעְתָָּ,
וּבֵרַכְתְּ אֶת ה' אלקיך אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,
כִּי בֵּרַכְךָ מִכָּל הָעַמִּים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,
וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ,
רְאוּ כִּי כָל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,
כִּי הוּא הַצּוּר פָּעֲלוּ תָּמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
 

אודות הפיוט:

ניתוח השיר:

תוכן רעיוני
השיר מספר על קדושתה של השבת, על יחודה של השבת על פני שאר ימות השבוע ועל האופן בו אנו מקדשים את השבת: קידוש על היין ולחם משנה ואכילת מאכלות מיוחדים .
בסוף השיר מהללים את הקב"ה אשר בירך את עם ישראל, וברא את העולם.

הסבר הבתים
הפזמון: 'יום זה מכובד... עולמים' – יום השבת הוא הנכבד ביותר מכל שאר ימות השבוע לפי שביום זה שבת ה' ממלאכת הבריאה. חז"ל מספרים שמתחילת בריאתו של העולם היו הימים צריכים להיות בני 28 שעות כל אחד, ומאחר וששת ימים לא היו שוים וגם לא היה להם מושל וקצין, בקשו הימים מהקב"ה שיתן להם מלך גדול על כולם. אמר להם הקב"ה: רצונכם שאתן לכם יום אחד שיהיה לכם מלך, צריך שתגדלהו משלכם ותתנו לו 4 שעות ובזה יהיה לו שליטה עליכם, וכך באה השבת שנתנו לו ששת ימי הבריאה כל אחד 4 שעות והרי 24 שעות של יום השבת ולכן זהו היום המכובד מכל הימים.

בית א': 'ששת ימים... ששת ימים' – בששת ימות השבוע תוכל לעסוק במלאכתך אך את יום השביעי תייחד לאלוקיך ולא תעשה בו כל מלאכה לפי שגם ה' עשה הכל רק בששת ימים, וביום השבת שבת ממלאכתו.

בית ב': 'ראשון הוא... יבצעו תמימים' – יום שבת יום השביתה הראשון הוא, ואותו כתבה התורה קודם לשאר ימים טובים (בחומש במדבר, פרשת אמור מוזכר קודם עניין השבת, בפרשת מרה, ורק בהמשך מוזכרים שאר המועדים בסיני), לפיכך יקדש אותו כל איש על היין ויבצע על שתי ככרות לחם שלימות ('לחם משנה'), תמימות. עם ישראל גם הוא נקרא תמימים – תמימים: גם על הלחם וגם על האנשים.

בית ג': 'אכול משמנים... וכל מטעמים' – אכול בשבת מאכלים שמנים ושתה משקאות מתוקים כי ה' יתן לכל הדבקים בו ומתענגים בשבת בגד ללבוש ומזון קצוב שהם זקוקים לו, בשר ודגים וכל מיני מאכלים טעימים.

בית ד': 'לא תחסר בו... מכל העמים' – לא תחסר מכל התענוגים בשבת, תאכל, תשבע ותברך את בו את ה' אלוקיך אשר אהבת, על אשר בירך אותך יותר מכל העמים.

בית ה': 'השמים מספרים... פעלו תמים' – על פי הפסוק בתהילים י"ט, ב' "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", וגם הארץ מלאה חסדו – על פי תהילים ל"ג, ה': "אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ", כלומר: מלאכי המרום מספרים כבוד ה', וגם בני האדם יושבי הארץ מהללים אותו על חסדיו. ראו כי ה' ברא כל אלה, כי הוא הצור, הבורא החזק, אשר כל מעשיו שלמים, תמימים ונאים.

מחבר השיר:

ר' ישראל נג'ארה
מגדולי המשוררים העבריים בארץ ישראל בתקופה המאוחרת,
נולד בדמשק במאה הרביעית לאלף השישי.
כי ישראל למד תורה מפי אביו ורוח השירה עוררה אותו עוד מימי ילדותו.
מלבד שירי קודש חיבר ר' ישראל גם שירי חול.
רוח שירי החול שחופפה על שיריו יחד עם הניגונים הערבים עוררה עליו קטרוג מצד מעטים מחכמי דמשק בעיקר המקובלים שבה.
ר' ישראל עזב את דמשק וחזר לעיר מולדתו של אביו צפת, שם נשא אישה וישב שם. אף בצפת חיבר שירים והוציא לראשונה את ספרו זמירות- ישראל.
ר' ישראל נאלץ לעזוב מחמת מגפה שפרצה בצפת והגיע לעזה שם נתמנה לרבה ונפטר בסוף המאה הרביעית לאלף השישי.